בית המשפט העליון הכריע, לאחרונה, בשני ערעורים על אופן החישוב של זקיפת שווי השימוש ברכב צמוד.
בשני המקרים הותקנו בכלי הרכב "מערכות מדידה" של "save tax" המאפשרות מעקב ורישום הנסיעות בכלי הרכב באופן בו הנהג יכול להגדיר בתחילת כל נסיעה באם מדובר בנסיעה "פרטית" או בנסיעה "עסקית". בהתאם לנתונים שמפיקה המערכת, זקפו החברות את שווי השימוש ברכב בהתאם להיקף השימוש שנעשה בכלי הרכב שלא לצורך העבודה. בשני המקרים דחה פקיד השומה את החישוב וקבע כי אין לסטות מהוראות הנוסחה לחישוב שווי שימוש ברכב כפי שנקבעה בתקנות.
החברות טענו כי יש מקום לסטות מלשון התקנות, לאור התכלית האובייקטיבית של התקנות להטלת "מס אמת" וטענו כי היצמדות ללשון התקנות יוצרת שורה של עיוותים מהותיים המביאים להטלת מס גבוהה מהיקף ההנאה הנובעת מהשימוש הפרטי ברכב. כלי הרכב נכפים על העובדים מתוקף עבודתם והנאתם היא שולית ואגבית למטרה העיקרית של השימוש ברכב כ"אמצעי ייצור". הודגש כי המערכת שהותקנה בכלי הרכב מהווה חלופה כלכלית מהימנה לצורך כימות "טובת ההנאה" שמקבל העובד מהשימוש הפרטי ברכב.
פקיד השומה טען כי לשון התקנות ברורה והפרשנות אותה מבקשים הנישומים לאמץ חסרת כל בסיס לשוני. המחוקק היה ער לכל הטענות שמעלים הנישומים לפיהן ההסדר שנקבע בתקנות אינו מדויק עבור כל נישום, אולם הנוסחה שנקבעה בתקנות מקורה בשיקולי יעילות וודאות והיא מבוססת על מספר רב של אומדנים. עוד טען פקיד השומה כי המערכת לא מהימנה וניתנת לשיבוש ולא ניתן "לסמוך" עליה.
בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים מן הטעם שהנוסחאות לחישוב שווי שימוש ברכב מהוות חזקה שאינה ניתנת לסתירה. אמנם יש לפרש את דיני המס גם על פי תכליתם אולם לשון התקנות ברורה והיא קובעת נוסחה שאינה משתמעת לשתי פנים. שיקולי יעילות בגביית המס ושיקולי הוודאות גם הם אינטרסים המנחים את שיטת החישוב של שווי השימוש.
באשר לטענות החברות כי אופן חישוב שווי שימוש מעורר חשש לפגיעה בעקרון היסוד של גביית "מס אמת", קבע בית המשפט כי המחוקק בחר להעדיף את שיקולי היעילות והוודאות על פני שיקולים של דיוק ביחס לנישום ספציפי. עוד נקבע כי מדובר בטובת הנאה היוצרת קושי של ממש בכימות ובעמידה על ערכה הכלכלי ביחס לכל נישום ונישום.
עזר לך? שתף הלאה!
תודה שפנית אלינו. נחזור אליך בהקדם.
אירעה שגיאה במילוי הפרטים, אנא נסו שנית.